לפני שמשלימים הכנסה מהצד – האם צריך לשלם מס הכנסה וביטוח לאומי?

השכר הממוצע ב- 2019, לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עמד על כ-10,400 שקלים ברוטו. מהשכר אנחנו נדרשים לשלם מס הכנסה, ביטוח לאומי, מס בריאות, הפרשות לקופות גמל, קרן השתלמות וקרן פנסיה ולכן אל חשבון הבנק של עובד המרוויח שכר ממוצע מופקדים כ-8,000 שקלים בלבד. מכיוון שההוצאה החודשית הממוצעת למשפחה בת ארבע נפשות עומדת על כ-18,500 שקלים  אין פלא ששכירים רבים, אפילו במשפחות בהן שני ההורים עובדים, שוקלים לקחת על עצמם משרה נוספת.

ישנם דברים רבים שצריך לקחת בחשבון כדי לדעת אם אכן משתלם להתחייב לשעות עבודה נוספות אצל עוד מעסיק, למי כדאי לעשות זאת? איך צריך לפעול כדי לא לחרוג מן המותר עלפי חוק? האם יש דרכים לצמצם תשלומי מס? לפניכם סקירה קצרה שתעזור לכם להבין במה כרוך מהלך של “השלמת הכנסה מהצד” בדרך של מציאת משרה נוספת, אפילו אם בהיקף מצומצם בלבד.

החוק מתיר עבודה אצל יותר ממעסיק אחד

לכאורה החוק עומד לצד עובדים שכירים המעוניינים לקחת על עצמם משרה נוספת אצל עוד מעסיק. לא רק שאין מניעה חוקית מלעשות זאת אלא שהחוק אפילו לא מחייב את העובד ליידע את המעסיק על כך (לא את המעסיק הראשון ולא את זה המתווסף אליו). עם זאת, מבחינה משפטית בפועל המצב מורכב הרבה יותר. חשוב מאוד לדעת שגם אם לא מיידעים את המעסיק על נטילת משרה נוספת, בסופו של דבר העניין יתגלה ולו רק בגלל הצורך לבצע תיאום מס. עניין נוסף הוא שיש לוודא שתנאי ההעסקה לא כוללים הגבלה על עבודה במקביל אצל עוד מעסיק. חוזי עבודה רבים כוללים סעיף הקובע שהעובד לא ייקח על עצמו עבודה נוספת ללא אישור מראש מן המעביד. יש הטוענים שאפילו אם אין סעיף מפורש כזה יש להחילו מכוח חובת הנאמנות של עובד כלפי מעבידו.

יש סיבות טובות לכך שמעסיקים אינם ששים לאפשר לעובדים לקחת על עצמם משרה אצל מעסיק נוסף. תפקודם של עובדים שלקחו על עצמם משרה נוספת עלול להיפגע בגלל שיגיעו עייפים לעבודה, מעסיק שיפטר עובד כזה יידרש לשלם לו פיצויי פיטורים. עובדים עשויים להשקיע זמן ומשאבים בביצוע המשרה הנוספת במהלך יום העבודה אצל המעסיק העיקרי, לנהל שיחות טלפון למשל או לבצע משימות עבור המעסיק הנוסף באמצעות מחשב שמעמיד לרשותם המעסיק המקורי.

חשוב ומשתלם לשלם מס הכנסה לפי החוק

חשוב להבין שחוקי המיסוי בנויים כך שמי שמרוויח, למשל, 20,000 ש”ח ממשרה אחת בודדת ישלם מיסים בשיעור זהה למי שמרוויח 20,000 ש”ח בסך הכל מעבודה בשתי משרות (או יותר). כדי שזה יקרה קיים מנגנון של תיאום מס כאשר עובד המקבל שכר מכמה מעסיקים, אפילו אם גובה משכורת כזו או אחרת אינה יוצרת חבות במס, צריך למלא אחת לשנה טופס 116 בו יצהיר על כל מקורות ההכנסה ואליו יצרף תלושי שכר מכל המעסיקים. באופן דומה יש לבצע תיאום מס מול המוסד לביטוח לאומי.

התנהלות בלתי תקינה תסבך את העניינים

אי הקפדה על התנהלות מסודרת עלולה לעלות ביוקר ולגרום לדברים להסתבך, כך למשל עובד הממלא טופס 101 אצל מעסיק אחד ומצהיר, כמתבקש, שהוא עובד אצל מעסיק נוסף ואז, למרות הצהרתו זו, אינו דואג להמציא אישור כנדרש (מן המעסיק הנוסף) יגלה שהוא נדרש לשלם מס הכנסה בשיעור מקסימלי של 48%. ככל שהדבר נוגע לקרנות השתלמות, קופות גמל וקרנות פנסיה המצב מורכב מעט אולם ניתן למצוא פתרונות מוצלחים כגון הפקדה לשני חשבונות עמית באותה קרן פנסיה וניצול הזכאות לאחד את שני החשבונות במועד מאוחר יותר. מומלץ להיוועץ ברואה חשבון כדי להתנהל בדרך היעילה ביותר.

מבחינת זכויות סוציאליות, כגון ימי מחלה, דמי הבראה וכד’, כל אחד מן המעסיקים חייב להעניק לעובד את כל הזכויות המגיעות לו על פי חוק כמו גם אלה שהמעסיק התחייב אליהן בחוזה העבודה. המצב דומה גם בכל הקשור לפיצויי פיטורים, כל מעסיק מחוייב לשלם את הסכום שנזקף לזכות העובד בהתאם לשכר שהוא משלם לעובד ומשך העסקתו.