כותבים ביקורת בפייסבוק? כך תוודאו שאתם לא חשופים בפני תביעת לשון הרע

רשת האינטרנט שינתה את חיינו. לצד היתרונות הרבים שהביאה עימה ישנם גם חסרונות, היכולת להפיץ בקלות מידע לקהל גדול של אנשים מאפשרת פגיעה שלא כדין בשמו הטוב של אדם כמו גם במוניטין עסקי. חשוב להבין שמבחינה משפטית פרסום דברים באיטנטרנט בכלל ובפייסבוק בפרט אינו שונה מהפצה של דברים בעלפה או בכתב בכל דרך אחרת. לכן, מי שמפרסמים דברים פוגעניים בפייסבוק עלולים לחשוף עצמם לתביעת לשון הרע. בתחילת שנת 2019 קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב שמי שעושה שיתוף (Share) לפוסט מכפיש עובר על הוראות חוק לשון הרע. באותו פסק דין נקבע כי “חיבוב” (Like) לפוסט אינו יכול להיחשב לשון הרע. לפניכם סקירה קצרה שתעזור לכם להבין מה מותר לפרסם בפייסבוק וממה כדאי להימנע אם לא רוצים להתסכן בביצוע עבירה על חוק לשון הרע.

הוצאת דיבה ולשון הרע אסורים ללא תלות באופן בו הדברים הפוגעניים מופצים

הוצאת דיבה ולשון הרע הם נושאים שניתנה להם התיחסות משפטית נרחבת ברוב המדינות בעולם, ישראל בכללן. בארץ, חוק איסור לשון הרע קובע שמי שמפיץ ברבים דברים אשר בכוחם להשפיל אדם או תאגיד, להפוך אותם מושא לשינאה, לפגוע בפרנסתם או לבזות בגין גזע, מוצא, דת, מגדר, מקום מגורים או נטיה מינית עשויים להיחשב לשון הרע ולחשוף את מפרסם הדברים לתביעה פלילית ו/או תביעה אזרחית. מי שנתבע בשל דברים פוגעניים שהפיץ ברבים יכול לטעון שמה שנאמר הוא אמת ולכן אין פסול בהפצתה או שהדברים נאמרו בתום לב וללא כל כוונה להזיק. 

ככל שהדבר נוגע ללשון הרע חשוב להבחין בין פרסום עובדות להבעת דעה. דברים המוצגים כהבעת דעה ולא כעובדה עשויים להיות מותרים גם אם הם פוגעניים ובלבד שלא נחצו קווים אדומים של שפה בוטה, הסתה וכד’. חשוב מאוד להבין שחוק לשון הרע אינו מבחין בין דרכים המשמשות להפצת הדברים הפוגעניים האסורים. כל עוד מדובר בדברים שפורסמו ברבים (להבדיל ממשהו שנאמר בשיחה בין שני אנשים למשל) אם הם בגדר לשון הרע ניתן לתבוע את מי שהשמיע אותם. מובן אם כן שגם דברים המפורסמים בפייסבוק, או בכל אתר או פלטפורמה אינטרנטית אחרת, כפופים להוראות החוק. דינו של מי שמוציא דיבה בדרך של פירסום באינטרנט אינו שונה מזה של מי שמוציא דיבה בכל דרך אחרת.

איזון בין חופש הביטוי לזכות לכבוד, קניין ופרטיות

חופש הביטוי הוא זכות בסיסית בחברה המודרנית. אנו מוכנים לסבול שלל התבטאויות חריגות, צורמות ואפילו מעוררות חימה כדי להבטיח שיח חופשי ומניעת סכנה של דיכוי וסתימת פיות. אבל גם לזכות לחופש הביטוי יש גבולות. כך למשל חופש הביטוי אינו מתיר פרסום דברים המסיתים לפגוע באדם מסויים או בבני קבוצה כזו או אחרת. ככל שהדבר נוגע להוצאת דיבה ולשון הרע אנו, כחברה, נידרשים לאזן בין חופש הביטוי לזכותו של כל אחד מאיתנו לשמור על כבודנו, שמנו הטוב, מוניטין עסקי שצברנו וחיינו הפרטיים.

בית המשפט טרם נידרש לקבוע אם דברים שפורסמו תוך שימוש בכלי ההמלצות בפייסבוק עשויים להיחשב לשון הרע. לאור ההבחנה שעשה בית המשפט המחוזי, בפסק הדין שהוזכר לעיל, בין like ל-share, ניתן להניח שדברים המפורסמים כחוות דעת עלולים להיחשב לשון הרע רק אם יוצגו כעובדות אשר יתבררו כשקריות. כאמור, חוק לשון הרע מבדיל בין דברים המוצגים כהבעת דעה לכאלה המוצגים כעובדות. מי שמקפידים לנסח דבריהם ככאלה המביעים את עמדתם בלבד לא חושפים עצמם לתביעה אלא אם יחרגו מן הסביר, ישתמשו בלשון בוטה במיוחד או ינסו להניע אחרים לנקוט פעולות אלימות או בלתי חוקיות. חשוב מאוד להימנע גם מפרסום דעות גזעניות או כאלה המעידות על הפליה בלתי חוקית לרעה.

תופעת השיימינג בפייסבוק היא בעיה מוכרת. בתי המשפט בישראל אינם מהססים לעשות את חלקם במאבק לשמור על היתרונות שהרשתות החברתיות הביאו לחיינו תוך צמצום תופעות של ניצול פלטפורמות כאלה לרעה.