לפני שאתם מגישים את הדו”ח השנתי: כל ההוצאות המוכרות שחשוב להכיר

כולנו יודעים שעוסק פטור, עוסק מורשה וחברה בע”מ, חייבים להגיש מדי שנה דו”ח למס הכנסה בו מפורטות כל ההכנסות לצד כל ההוצאות של בית העסק. אולי תופתעו לגלות אבל לפי פקודת מס הכנסה גם שכירים אמורים להגיש דו”ח כזה אלא שאותה פקודה מאפשרת לשר האוצר (באישור ועדת הכספים של הכנסת) להעניק פטור לאוכלוסיה כזו או אחרת מהגשת הדו”ח השנתי. רק בזכות פטור כזה רוב השכירים בישראל אינם צריכים להגיש דו”ח שנתי לרשויות המס. שכירים שאינם נהנים מפטור ולכן צריכים לנגיש דו”ח הכנסות והוצאות שנתי הם מי שמרוויחים מעל 650,000 ש”ח בשנה, מי שיש להם הכנסה מדמי שכירות בגובה 337,000 ש”ח בשנה או יותר, מי שיש להם הכנסה מריבית בסכות העולה על 644,000 ש”ח בשנה ומי שהרוויחו מעל 811,560 ש”ח במהלך השנה ממסחר בניירות ערך. שימו לב שפקיד השומה רשאי לחייב נישום להגיש דו”ח שנתי גם אם הוא זכאי לפטור.

מגישים את הדו”ח השנתי בזמן – ונמנעים מקנסות

חשוב מאוד להגיש את הדו”ח השנתי במועד, איחור בהגשה עלול לגרור קנסות ועיקולים. חשוב לא פחות לערוך את הדו”ח כך שמופיעות בו כל ההכנסות, בעולמנו הדיגיטלי לרשויות המס מקורות מידע נוספים אודות הכנסותינו כך שכל שמי שאינו מדווח על הכנסה כזו או אחרת עלול למצוא עצמו נתבע בגין העלמת מס. לצד ההכנסות יש לפרט בדו”ח את כל ההוצאות שנידרשנו להם כדי שנוכל לייצר את ההכנסות. הוצאות כאלה מקוזזות מן ההכנסות ומס משולם רק על ההפרש. מובן שהאינטרס של כל מי שמגיש דו”ח שנתי הוא לכלול כמה שיותר הוצאות מוכרות. לפניכם סקירת קצרה אודות הדו”ח השנתי, מתי ואיך מגישים אותו ואלו הוצאות ניתן לכלול בו כך שבסופו של דבר נשלם מס בסכום הנמוך ביותר האפשרי.

מתי ואיך מגישים דו”ח הכנסות והוצאות לשנת המס

את הדו”ח השנתי יש להגיש עד ה-30 באפריל של השנה שלאחר תום שנת המס (דהיינו, עבור שנת המס 2018 יש להגיש דו”ח עד סוף אפריל 2019). ישנם מקרים בהם ניתן לקבל ארכה, בדרך כלל עד סוף מאי. חשוב מאוד לסיים  את הליך הגשת הדו”ח בזמן. עצמאים מגישים את הדו”ח בצורה מקוונת תוך מילוי טופס 1301 באתר רשות המיסים. לאחר ההגשה המקוונת מתקבל חישוב מס המבוסס על הנתונים שהוזנו, נתוני הדו”ח מעודכנים במרשמי רשות המיסים והמגיש מקבל נוסח להדפסה בשני העתקים. על הפלט המודפס יש לחתום ולהגיש ידנית לפקיד השומה בצירוף מסמכים ואסמכתאות התומכים בנתונים שנמסרו (חוזה שכירות למשל).

הוצאות מוכרות במלואן, מוכרות חלקית ושאינן מוכרות לצרכי מס

מכיוון שאנו משלמים מס על הרווח שהעסק הניב, דהיינו ההפרש בין סך ההכנסות לסך ההוצאות, מובן שכל מי שמגיש דו”ח שנתי למס הכנסה מעוניין לכלול בו כמה שיותר הוצאות מוכרות. באופן עקרוני ההוצאות שניתן לקזז כנגד הכנסת הן רק כאלה שנידרשנו להוציא על מנת ליצור את ההכנסות, זה אולי נשמע פשוט אבל בפועל המוצב מורכב הרבה יותר. ישנן הוצאות שברור לחלוטין שהן נופלות במלואן בגדר העיקרון הנ”ל. כך למשל רכישת ציוד משרדי, אחזקת קו טלפון לעסק, דמי שכירות למבנה בו העסק שוכן, משכורת לבעל העסק ולעובדים ועוד.

ישנן הוצאות הנחשבות “מעורבות”, רק חלק מהוצאה מעורבת יוכר לצרכי מס ויקוזז מן ההכנסות. כך למשל הוצאות אחזקת רכב המשמש את בית העסק אך גם לצרכים פרטיים של בעל העסק או מי מעובדיו. במקרה של עסקים הפועלים מבית המגורים יש מגוון הוצאות מעורבות שניתן לדרוש הכרה בחלק כזה או אחר מהן לצרכי מס. כך למשל אם אחד מן החדרים בדירת ארבעה חדרים משמש משרד ניתן לקזז מן ההכנסות כרבע מהוצאות הבית (ארנונה, חשמל, מים, תחזוקה ועוד). במקרים כאלה חשוב מאוד לאסוף חשבוניות מבעלי מקצוע שביצעו עבודות בבית.

סוג נוסף של הוצאות שניתן לקזז כנגד הכנסות בית העסק הן הוצאות חד פעמיות גדולות. כך למשל כאשר קונים ציוד יקר יחסית אשר ישמש את בית העסק למשך מספר שנים. מכשירי חשמל יקרים יכולים ליפול לקטגוריה זו, כך גם רכב חדש, מכונה למפעל ועוד. המנגנון המשמש להכרה בהוצאות כאלה נקרא “פחת”, בכל שנה מקוזז מן ההכנסות סכום השווה לירידה בערך הציוד שנרכש (או מחיר הציוד חלקי מספר השנים בהן הוא עתיד לשמש אותנו).

חשוב לדעת שישנן הוצאות הנחשבות הוצאות מוכרות במקרה אחד אך לא באחר, הכל בהתאם לאופיו של בית העסק. מומלץ להיעזר בשירותיו של רואה חשבון מקצועי בעריכת הדו”ח השנתי כדי להיות בטוחים שמן ההכנסות קוזזו כל ההוצאות המוכרות.