לא רק בעולם העבודה – האפליה הגיעה גם לשוק הדיור בישראל
אפליה היא תופעה מכוערת בכל מקום בו אנחנו פוגשים אותה. כולנו מכירים אפליה בשוק העבודה, מעסיקים הבוחרים לא לקבל לעבודה מועמדים פוטנציאלים משיקולים לא רלוונטיים כגון נטיה מינית, מוצא, אמונה דתית, גיל וכד’. העובדה שגברים משתכרים בממוצע יותר מנשים גם היא מעידה על אפליה בשוק העבודה, כך גם הבדלי השכר בין יהודים לערבים. עכשיו מסתבר שגם בשוק השכירות הישראלי, הידוע כמאתגר במיוחד עבור שוכרים, קיימת אפליה קניינית המקשה על בעלי מאפיינים מסויימים למצוא דירה שיוכלו לשכור. במקרים אחרים אפלייה כזו גורמת להפרש בדמי השכירות כאשר ישנם שוכרים הנדרשים לשלם עבור אותה הדירה מחיר גבוה יותר ללא שום סיבה מוצדקת.
נשים גרושות, למשל, יודעות לספר על בעלי בתים המסרבים להשכיר להן את דירתם אך ורק בגלל המעמד האישי שלהן. במקרים רבים להט”בים נתקלים בסירוב בבואם לשכור דירה פנויה או נדרשים לפנות דירה ששכרו ברגע שבעל הבית מגלה שהשוכרים הם בני הקהילה הגאה. אספנו עבורכם עדויות מן השטח המתארות תמונה עגומה של אפליה בשוק השכירות.
סוג של אפליה קניינית
המונח אפליה קניינית לקוח מן העגה המשפטית ומתאר מצב בו בעליו של קניין מסרב למכור או להשכיר אותו לאדם אחר ממניעים של אפליה פסולה, למשל על רקע מגדר, דת, מוצא או נטיה מינית. משכירי דירות המרשים לעצמם להפלות לרעה שוכרים פוטנציאליים בשל מאפיינים לא רלוונטיים נגועים באפליה קניינית ממש כמו בעלי מועדונים שאינם מאפשרים כניסה לבליינים ממוצא מסוים למשל. חוק איסור אפליה במוצרים, שירותים וכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים בא למגר תופעות אפליה מן הסוג שבעלי מקומות בילוי עלולים להיות נגועים בה. אין חקיקה דומה המגנה על שוכרי דירות. אפילו בחוק שכירות הוגנת שנכנס לתוקפו לאחרונה אין התייחסות לאפליה בשוק השכירות.
סירוב אחר סירוב
אוכלוסיה הנופלת דרך קבע קורבן לאפליה מצד בעלי דירות העומדות להשכרה הן נשים גרושות ואימהות חד הוריות. במציאות בה היצע הדירות להשכרה הוא נמוך ביחס לביקוש החיפוש אחר דירה עלול להיות תהליך רווי מתח. לפעמים מתנהל מירוץ נגד השעון כשצריך לפנות דירה מושכרת אחת ומוכרחים למצוא אחרת בזמן. נשים גרושות רבות מספרות שבעלי דירות בוחרים להסיר אותן מרשימת השוכרים הפוטנצאילים מיד כשנודע להם שמדובר באישה שתגור בדירה עם ילדיה וללא בעל. מצבן של אמהות חד הוריות אינו שונה. בתל אביב מציאת דירה מתאימה שניתן לשכור בתקציב נתון היא משימה מורכבת. אם בנוסף לקשיים הרגילים של היצע נמוך ומחירים גבוהים צריכות נשים גרושות להתמודד גם עם אפליה משימה זו הופכת כמעט בלתי אפשרית.
יש במה להתבייש
מי שסולדים מאפליה ומבינים עד כמה אנו כחברה צריכים להתבייש בה יודעים שהמצב בשוק השכירות הוא רק סימן נוסף לכך שעוד דרך ארוכה לפנינו עד למיגור תופעות של אפליה בישראל. חוק שכירות הוגנת היה הזדמנות לחייב משכירים לנהוג בשוכרים ללא משוא פנים ומבלי להפלות לרעה שוכרים פוטנציאליים על רקע שאינו רלוונטי, כגון מעמד אישי במקרה של נשים גרושות, דת, לאום, מוצא, נטיה מינית וכו’. מצער שמנסחי חוק שכירות הוגנת לא מצאו לנכון לכלול בו מנגנון הגנה מפני אפליה, בדומה לזה שקיים בחוק איסור הפליה במוצרים, שירותים וכניסה למקומות בידור ומקומות.
הרקע לאפליה
כששומעים על היחס לו זוכים שוכרים בעלי מאפיינים החושפים אותם לאפליה, דוגמת נשים גרושות, אמהות חד הוריות, להט”בים, בני עדות חריגות בנוף המקומי וכד’, אי אפשר אלא לתהות מה מניע משכירים לנהוג כך. מסתבר שיש משכירים שמתנכלים לאוכלוסיות מסוימות פשוט בשל שנאת חינם, חד וחלק, כך למשל מי שלא מוכנים להשכיר דירתם לזוג גברים הומואים. במקרים אחרים דעות קדומות הן מקור הבעיה, כך במקרה של נשים גרושות הנתקלות בסירוב בשל חשש מכך שלא יוכלו לעמוד בתשלומי שכר הדירה, זאת למרות שהן יכולות להראות שהן מועסקות בקביעות ומשתכרות יפה למחייתן.
