פרסמה ספר כלכלה לילדים ומסבירה: “אלה דברים שצריך ללמד כבר בגן”
על פניו, כסף הוא נושא שאנחנו לא לגמרי יודעים איך לדבר עליו עם הילדים. מושגים בכלכלה אולי לא נתפסים כידידותיים לצעירים אבל יש מי שמאמינה שזה דווקא הזמן להתחיל ללמד אותם רעיונות מעולם ה”גדולים”. קוראים לה עידית רז-קלישר, דוקטורנטית לכלכלה, נשואה ואם לנטע (9), גיא (7) וניר (2.5). הספר שלה, “ביער”, הוא ההוכחה שאפשר להסביר לקטנטנים על יתרון יחסי, גורמי ייצור ואפילו על הלוואות ובנקים – בלי להשתמש במילים המפורשות ועם איורים מלהיבים וחבורת חיות שחיה ביער ומתנהלת בעיקר דרך אגוזים.
הרעיון שחיכה להפוך לספר
אלא שהספר היה בגדר רעיון במשך שנים. עידית ידעה שהוא צריך לצאת אבל היו לה מספיק סיבות לדחות את הקץ. “היה לי את הספר בראש הרבה זמן, את הדמויות, את הכול,” היא מסבירה. “עזבתי את זה כי היו לי הרבה דברים, הייתה לי תזה, חיפשתי את עצמי, לא ידעתי אם לצאת מהאקדמיה או לא (בסוף נשארתי), ואז נטע נולדה. בחופשת הלידה שלה ישבתי 3 ימים וכתבתי את הספר. הוא היה לי כל כך בנוי בראש שהייתי רק צריכה להוציא אותו. הוא נשאר במגירה עוד 3 שנים, שלחתי אותו להוצאות הגדולות ואף אחד לא חזר אליי, אז הוצאתי לבד.”
מאז ועד היום הודפסו 1,300 עותקים, מתוכם נמכרו 600. ההדפסה הראשונה, שכללה 300 יחידות – נמכרה במלואה. אם היה לה זמן, היא כנראה הייתה משקיעה קצת יותר זמן בשיווק. בינתיים היא נהנית מהתגובות החיוביות, ויש מהן לא מעט. “למשל, היו זוג הורים שכל כך אהבו את הספר, שאחרי שהם קנו אותו הביתה הם שכנעו שתי כיתות גן לקנות את הספר.”
החיות שמלמדות את הילדים כלכלה
הספר “ביער” מספר על צ’יפ הסנאי וחבריו, ועל החיים שלהם ביער, כמובן. צ’יפ החרוץ קוטף אגוזים, מדי פעם גם כמה אבטיחים, ועם הזמן הוא לומד איך לייעל את התהליך, איך להיעזר באחרים ואיך לחסוך לימים גשומים. בפשטות ובלי להסתבך עם מושגים שגם המבוגרים לא תמיד מבינים, הספר משקף לילדים דילמות הקשורות בנושאים כמו מאמץ ותמורה, יצירת ערך, גורמי ייצור וחיסכון. באחד הפרקים, למשל, צ’יפ מחליט לוותר על איסוף אגוזים ולקחת לעצמו יום חופש. הוא יכול להרשות לעצמו לעשות את זה אחרי שצבר שפע של אגוזים שיספיקו גם לימי מחלה, אם יזדקק להם.
“יש גם את הפרק של הכיסים שהיה לי חשוב מאוד כי הוא מדבר על המון דברים חשובים. יש כאן עניין של תכנון, ושל הבנה שכדי לאסוף יותר אגוזים הסנאי צריך כיס כמו של קנגורו. מצד שני, יש ויתור על זמן שנדרש כדי להכין את הכיס. אנחנו לומדים את זה גם במבוא לכלכלה, שכדי לבצע השקעה בגורמי יצור צריך לוותר על תצרוכת.”
“אוכלים יחדיו זה פרק על יתרון יחסי. יש את החבר הדוב, שקשה לו לטפס על העץ אבל הוא יכול לסחוב יותר אבטיחים. אז הם מחליטים לעשות חלוקת עבודה, כי הסנאי יכול לאסוף יותר אגוזים ולסחוב פחות אבטיחים,” מסבירה עידית ומוסיפה: “נושא כמו יתרון יחסי זה נושא שאפשר להשתמש בו להעצמה. אם צריך לעשות עבודה במשותף אז גם אם אתה רץ יותר לאט, מי שרץ מהר יעשה את זה אבל לך יש חוזקה אחרת. אתה יותר טוב במשהו אחר, וזו התרומה שלך. זה מאוד מעצים את הילדים, והם חיים את זה כל הזמן.”
“אם לא מצליחים בפעם הראשונה צריך לנסות שוב”
“ערבתי גם נושאים שלא קשורים ישירות לכלכלה. למשל, בפרק של הכיס החברים של הסנאי מסתכלים עליו בצורה מוזרה כי הוא משקיע בגורמי ייצור, וזה מתחבר לעולם שלי ושל בעלי. אחיעד עצמאי והחברים שלנו שכירים, ומי ששכיר מסתכל על עצמאיים ושואל את עצמו מה הוא היה עושה. רוב האנשים מתים מפחד. אני מתתי מפחד. היה לי נורא חשוב שגם הסנאי יתמודד מול הלחצים של החברים שלו שלא מבינים מה הוא עושה. מה שעוד היה לי חשוב זה שהוא לא יצליח, ואז המשפט החשוב פה הוא ‘אם לא מצליחים בפעם הראשונה צריך לנסות שוב’, זה משפט שאני אומרת לילדים שלי, וזה בדיוק זה. הרעיון שהוא לא מתייאש, והוא גם לומד מטעויות. זה אחד הפרקים שהיו לי הכי חשובים. יש בו נושאים שממש מדברים לילדים, מעבר ליסודות הכלכלה.”
יש תחושה שיש פה עוד נושאים מחוץ לכלכלה
“מבחינתי הכול פה מיסודות הכלכלה,” עידית מתקנת. “תמיד כשאני שואלת סטודנטים מה זו כלכלה, עונים לי שזה כסף, איך להרוויח, להצליח, לעשות השקעות… אני מסבירה שכלכלה זה בעצם החיים, זה בעצם להיות הכי מאושר ושמח במסגרת מה שיש לי, ולהגדיל את המסגרת של המשאבים שיש לי. מה זה לכלכל? זה לחלק בצורה יעילה. בעיניי זה סוג של מדע האושר, איך אני מאושרת במה שאני עושה או איך אני אצליח להיות הכי מאושרת במה שיש לי. זה לא משחק סכום אפס כי אפשר להגדיל את העוגה.”
עידית ממשיכה: “גם בקורס ‘תורת המחירים’, שהוא קורס מתקדם בתואר לכלכלה, אומרים לי שאי אפשר להשליך הכול על חיים. אני תמיד שואלת מי יצא עם שני אנשים במקביל ומסבירה שגם במצב הזה, זה בהתחלה נראה נוח אבל בשלב מסוים הקשר מתחיל להתפתח, ועבר השלב שבו אני לא רוצה קשר רציני. השאלה היא מה עושים עכשיו ואיך בוחרים בין שתי האופציות? אז מתחילים לדרג – זה יותר יפה, ההוא יותר חכם. זה יותר מצחיק אבל ההוא אינטלקטואל. יצרתי לי דירוג, בדקתי את התועלת שלי. הייתי חייבת לבחור כי אין מספיק זמן לנהל שתי מערכות יחסים, אז אני צריכה לקבל החלטה כלכלית: איך מחלקים את הזמן?”
כי גם הזמן הוא משאב, כמו כסף?
“הכסף הוא לא משאב,” עידית מבקשת להבהיר. “הכסף הוא אמצעי, והדבר היחיד שהוא עושה – הוא מאפשר לנו לצרוך את הדברים שאנחנו רוצים בזמן שאנחנו רוצים. הוא מאפשר לנו לבטל צורך במפגש רצונות. אני לא צריכה למצוא משהו שהמוכר ירצה לקחת ממני תמורת המוצר, כי הוא מוכן לקבל את הכסף. יכול להיות שפיל מוכן לנקות תמורת חלב וגבינה, אבל יכול להיות שהוא לא רוצה את הגבינה דווקא היום.”
“הצלחתי להסביר את העקרונות לאנשים שזו לא השפה שלהם”
“הכול התחיל כשעשיתי תואר שני ובדיוק הייתה שביתת המרצים ב-2007. המנחה שלי התעצבן כי הוא התבקש להציג נייר עמדה שמצדיק את ההסכם הקיבוצי, ואת מבנה השכר באוניברסיטאות. הוא רצה לכתוב מאמר שתוקף את המבנה הזה. זו הייתה התזה שלי ומה שהיה יפה זה שהוא הכריח אותי לכתוב בשפה שהיא לא לכלכלנים. בלי מודלים, בלי כלום. האינדיקציה בשבילי שכתבתי מספיק טוב הייתה היכולת של אימא שלי להבין את זה. לא היו שם נושאים פשוטים. זה היה “מודל הלימונים” של אקרלוף, למשל. דיברתי על מודלים בתחום של אי ודאות בכלכלה, והצלחתי להסביר את העקרונות לאנשים שזו לא השפה שלהם.”
“הצעד הראשון שלי בכיוון הספר היה ב-2007 בשביתת הסטודנטים, שאני בכלל התנגדתי לה, והבנתי שאנשים לא מבינים עלויות אלטרנטיביות. אנשים חיים על תיאוריית עץ הכסף, שצריך ואפשר לקבל חינם. אבל הם לא תמיד מבינים שלוקחים לך מכיס אחד ומחזירים קצת פחות לכיס השני. אם אנחנו משלמים פחות ויהיה סבסוד יותר גדול, נשלם על זה במקום אחר. אבל הסטודנטים לא היו מודעים אפילו לסבסוד, הרי סטודנט באוניברסיטה משלם שליש מסטודנט במכללה. שם הגיעה ההבנה שאלה דברים שצריך ללמד כבר בגן.”
נושאים שהילדים צריכים להכיר
הסוגיות שעולות בספר נבחרו על ידי עידית מתוך רצון להעביר לילדים את הנושאים המשמעותיים ביותר. “אלטרנטיבות, למשל, זה משהו שאת רוצה ללמד את הילד להבין,” היא אומרת. “כשילד מבין שאם הוא בחר משהו אחד באותו רגע הוא ויתר על משהו אחר, יותר קל לו להבין שאי אפשר גם וגם.”
“ברגע שמתחילים בדברים הקטנים, זה יותר קל. איזו שמלה את רוצה? יש שתיים, מקסימום שלוש, אבל יש גוף אחד אז צריך לבחור. הילדה מבינה שאם היא בוחרת בשמלה הוורודה היא לא יכולה את השמלה הירוקה, ולפי זה היא בוחרת. משם ממשיכים לניהול זמן. יש זמן עד המקלחת, מה את רוצה לעשות בינתיים? לקרוא ספר, לצייר או לשחק בקוביות? אם היא רוצה שני דברים, אין בעיה, תציירי קצת ואחר כך נקרא סיפור קצר. הילד מבין ששתי הפעולות פשוט יהיו קצרות יותר. כשהם גדלים אפשר להגיע לתקציב, נושא שכולנו מכירים. הרי אין הורה שלא עבר טנטרום בסופר. אני פשוט נתתי לילדים 10 שקלים ואמרתי להם שיבחרו מה שהם רוצים בכסף הזה. הם יכולים להחליט אם לקחת ביסלי גדול ולידו משהו ממש קטן, או ביסלי קטן יותר ועוד משהו בגודל סביר. משם אפשר להגיע אפילו לרמה של תקציב עם משפחה.”
הסוף הפתוח
כשתגיעו אל הפרק האחרון תגלו שיש גם שאלה אחת פתוחה, מה שמאפשר להורים ולילדים לנהל דיאלוג פתוח בנושא. ההסבר האמיתי לסיום, אם תשאלו את עידית, הוא דווקא די פשוט: “הפרק האחרון מסתיים בשאלה פתוחה כי ההמשך שלו הוא ממשלה ומיסים, והיה לי קשה לסיים את הספר בצורה הזו. הפרק הזה קיים, דרך אגב. בסוף השארתי את זה ככה כי לא ידעתי איך לגמור את זה. העורכת שלי הציעה פשוט לשאול את הילדים, וההמשך יגיע אולי בספר הבא.”
