אם תזייפו שטרות תהיו חשופים לתביעה בגין הפרת זכויות יוצרים

בשבוע שעבר קבע בית משפט השלום באשקלון כי בנק ישראל זכאי לפיצוי כספי בגין עבירת זיוף כספים המהווה הפרת זכויות יוצרים. מה יקרה במידה והתופעה תלך ותגבר? מדוע מדובר בענף אטרקטיבי במיוחד עבור גורמי פשיעה? מהו מחירון הכסף המזויף? ומה מיוחד בפסיקה זו?

רקע היסטורי

בעבר נקבע ערך הכסף באמצעות שווי המתכת ממנה הוא יוצר. לרוב, שימשו הזהב, הכסף או סגסוגות מתכת אחרות כחומר הגלם לייצורו. התפתחות הכלכלה, המסחר והבנקאות, הובילה לזניחה הדרגתית של חומרי הגלם הללו ולהנפקת מטבעות ושטרות אשר ערכם הנקוב גבוה באופן משמעותי מעלות הייצור.

מה יקרה במידה ורשויות החוק יאבדו שליטה על ענף זיופי הכסף?

זיוף כסף מוגדר כייצורו ללא אישור הרשויות המוסמכות לכך. אם נשוב לרגע אל הרקע ההיסטורי, נמצא כי בבסיס הסחר באמצעות כסף עומד אמון הציבור בשלטון, המוסמך להנפיק הכסף, לאכוף ולהעניש גורמים אשר ידם משגת בפרי האסור.

במצב בו רשויות החוק יאבדו שליטה על ענף זיופי הכסף, סביר להניח כי בשלב מסוים יהיה שיעור המזומן המזויף גבוה משיעור המזומן האותנטי המסתובב במשק – דבר העלול להמיט אינפלציה על מדינת ישראל. הסיבה לכך היא, כי אינפלציה נגרמת כתוצאה מהפרת היחס בין כמות הסחורות והשירותים המוצעים במשק לבין כמות הכסף הזמין בו. הגדלת כמות הכסף באמצעות זיופו תוביל להפחתת ערכו, להפרת תנאי הסחר, ובסופו של דבר, לעליית מחירים. ללא ספק, מדובר בתופעה אשר הצורך להילחם בה הינו כורח המציאות.

זיוף כסף: חלון הזדמנויות הקורא לארגוני פשיעה

הפער הגדול בין שווי הכסף לבין עלות ייצורו, מוביל גורמי פשיעה רבים לייצרו במטרה ליהנות משיעורו הגבוה של הרווח הגולמי. בשנים האחרונות, עם שיפורי מיכון ההדפסה הטכנולוגי, הופך התחום למקצועי, זמין וקל לביצוע ע”י גורמים עבריינים. לפי הערכות המשטרה, מדי שנה מזייפים חיילים בארגוני פשיעה כסף מזומן בסדר גודל של מאות מיליוני שקלים. השטרות מופצים בעיקר ע”י נהגי מוניות, בעלי באסטות ובעלי פיצוציות. כך, מבלי לדעת, מעבירים האזרחים התמימים את הכסף המזומן מיד ליד, ולמעשה הופכים לקורבנות פשעי העולם התחתון.

אין זו הנחה מוגזמת לומר כי קיים נטל ביקושים בענף, ומהי מידת הרווחיות בו?

בהנחה כי מספר בלתי מבוטל של נהגי מוניות ובעלי באסטות ופיצוציות נוהגים להשתמש בכסף מזויף, סביר מאוד להניח כי קיים עומס ביקושים כלפי תוצרי זייפני הכסף, לרבות כלפי הטובים והמקצועיים שבהם. בהתאם להערכות משטרת ישראל, פועלות בארץ מאות מחרטות ומעבדות לייצור כסף, הנשלטות ע”י ארגוני פשיעה. לרוב ממוקמות המחרטות והמעבדות בתוך ממ”דים של בתי מגורים, מקלטים, מרתפים, ומחסנים באזורי תעשייה. שטחי ייצור אלו מצוידים במצלמות אבטחה המתריעות מפני שוטרים או מפני חשודים המסתובבים באזור. 

ומה לגבי רווחיות הענף? במשטרת ישראל מעריכים כי כמיליארד שקלים מזויפים מדי שנה ע”י ארגוני הפשיעה, מה שמוביל להערכת רווח שנתי של מאות מיליוני שקלים.

עד כמה מלחמתה של המדינה בתופעה נושאת פרי? ומהו מחירון הכסף?

ישראל נחשבת לאחת המדינות המתקדמות בתחום איתור זיוף הכסף. לראיה, שיעור הכסף המזויף בישראל ביחס לכמות המזומן בשוק נחשב לאחד הנמוכים בעולם. יחד עם זאת, עדיין קיים הקושי להילחם בתופעה, וזאת מבלי לדבר על רמת הענישה, אשר ללא ספק אינה מרתיעה את ארגוני הפשיעה.

ומה לגבי המחירון? לרוב עומד מחיר הכסף המזויף על עשירית מערך הכסף בשוק. כך למשל, שטר מזויף של 100 שקלים יעלה עשרה שקלים אותנטיים, ואילו שטר מזויף של 200 שקלים יעלה 20 שקלים אותנטיים. זאת ועוד, הזייפנים לא מזייפים מטבעות של 1 ו-2 שקלים עקב אי כדאיות הייצור.

המקרה החדשותי האחרון

בנק ישראל הינו הגוף האחראי על הדפסת שטרות ומטבעות הכסף בישראל, ולפיכך זיוף כסף מהווה הפרת זכויות היוצרים שלו. בתביעה שהוגשה ע”י היחידה לאכיפה אזרחית בפרקליטות המדינה בשם בנק ישראל, ולאחר שרועי בר איתן הסכים להודות בזיוף הכסף, הוחלט בשבוע שעבר על הסדר פשרה, במסגרתו נדרש האחרון לשלם לבנק ישראל פיצוי של כ-150 אלף שקלים. בר איתן פעל יחד עם שותף נוסף בשם יעקב מורסיאנו, אשר נדרש לשלם לבנק ישראל פיצוי בגובה של 400 אלף שקלים.

אין זו תופעה חדשה, אז מה מיוחד הפעם?

בתביעה זו נעשה באופן תקדימי שימוש בכלי תביעה אזרחית נגד מורשעים בפלילים. במילים אחרות, כלים מעולם המשפט האזרחי שימשו גורם משלים לאלו של עולם המשפט הפלילי. הרציונל הוא הרתעה מעבירת זיוף שטרות, הפוגעת באמון הציבור ובכלכלת המדינה. 

התביעה עתידה להעביר מסר חד משמעי וברור, לפיו מלבד הדין הפלילי חשופים זייפני הכסף גם לתביעה אזרחית. אולי הפגיעה בפוטנציאל הרווחיות יהיה זה אשר ירתיע גורמים עבריינים מביצוע עבירת המרמה. עד אז, עלינו להיות ערים לתופעה ומדי פעם לבדוק את המזומן שבידינו.