נשים אאוט – נפוטיזם אין: אלו הם מאפייני עובדי החברות הממשלתיות

בשבוע שעבר הוגש לשר האוצר דו”ח רשות החברות הממשלתיות לשנת 2017 אשר התרכז ב-16 החברות הממשלתיות הגדולות במשק. מה חשוב לדעת על חברות אלו? מהם התפקידים האטרקטיביים ביותר? מה בנוגע לשיעורי המגזרים, הנפוטיזם והנשים מקרב כלל העובדים? ומה אומרים על כך נציגי החברות הממשלתיות?

חמשת שיאני השכר בחברות הממשלתיות

במקום הראשון צועד מנכ”ל רפאל (יצרנית מערכות לחימה מתקדמות), האלוף בדימוס יואב הר אבן, עם משכורת ברוטו של כ-99,400 ₪ בחודש. במקום השני ניתן למצוא נתב בנמל אשדוד, המרוויח משכורת ברוטו של כ-86,800 ₪ בחודש. במקומות השלישי, הרביעי והחמישי מרחפים מעל השאר טייס ניסוי בתעשייה האווירית (כ-81,440 ₪), מנהל שטח ברפאל (כ-80,610 ₪), ומנהל מפעל ניסויי טיסה בתעשייה האווירית (כ-80,200 ₪). משכורות יפות ללא ספק, ועל חשבון מי? את התשובה לכך אתם לבטח יודעים. הבא נעבור לסעיף הבא בדו”ח המסקרן והבלתי מפתיע.

שיעורי ייצוג קבוצות האוכלוסייה השונות בקרב החברות הממשלתיות

ראוי להבהיר כי אין חוק המחייב את החברות הממשלתיות לייצוג הולם של אוכלוסייה זו או אחרת בקרב עובדיהן. יחד עם זאת, החלטת ממשלת ישראל בשנת 2007 על הגדלת שיעור המועסקים בחברות הממשלתיות מקרב המגזר הערבי הובילה את רשות החברות הממשלתיות להצבת יעד של כ-10% לכך. בפועל, מצביעים הנתונים על כ-1.36% בלבד מהעובדים המגיעים מקרב מגזר זה – נתון הרחוק עשרות מונים מן היעד.

ומה לגבי האוכלוסייה האתיופית והדרוזית? גם שם שיעורי ההעסקה נמוכים מאוד: שיעור העובדים מקרב יוצאי אתיופיה והעדה הדרוזית עומד על כ-1.43% וכ-1.14% בהתאמה. בהקשר זה ראוי להוסיף, כי כ-84% מקרב העובדים האתיופים בחברות הממשלתיות אינם אקדמאים, ולכן מועסקים רובם בתפקידים זוטרים באופן יחסי. בכל הנוגע לאוכלוסייה הדרוזית, טוענים ברשות החברות הממשלתיות כי חסם גיאוגרפי מונע מהחברות לגייס עובדים מקרב אוכלוסייה זו.

ובמידה והנתונים הללו אינם מספיקים, אז הנה לכם נתון נוסף: בשנת 2014 נחתם צו הרחבה שקבע כי החל מינואר 2017, על כל מעסיק במגזר הציבורי מעל ל-100 עובדים להגיע לייצוג של 5% מקרב אוכלוסיית בעלי המוגבלויות המשמעותיות. אין זה מפתיע כי גם יעד זה רחוק מהמציאות ועומד על שיעור של כ-1.5% בלבד.

שיעור הנפוטיזם בחברות הממשלתיות (קרובי משפחה)

לצורך דיווח לחברות הממשלתיות מוגדר קרוב משפחה כבן או בת זוג, הורים וסבים, אחים, גיסים, דודים ואחיינים, חותנים וחמים. בשנת 2014 נקבע כי יש להוסיף גם את בני הדודים. מנתוני הדו”ח האחרון עולה כי בשנת 2017 עמד ממוצע שיעור קרובי המשפחה בקרב החברות הממשלתיות על כ-14.6%. באופן לא מפתיע, ממשיך נמל אשדוד לשמור על המקום הראשון עם שיעור נפוטיזם של כ-37%, אחריו רפאל עם שיעור של כ-30%, נמל חיפה עם שיעור של כ-26% וחברת החשמל עם שיעור נפוטיזם של כ-25%. האם זה מסביר מדוע כל כך קשה להתקבל לשם? נראה שכן.

שיעור הנשים המועסקות בחברות הממשלתיות

נכון לשנת 2017 מועסקות בחברות הממשלתיות כ-13,600 נשים המהוות כ-26% מכלל המועסקים בחברות אלו. שיעור זה נמוך משמעותית משיעור המועסקות במשק הישראלי (כ-47%), ואף משיעור המועסקות במדינות ה-OECD (כ-44%) ומשיעור המועסקות בתעשייה (כ-29%). זאת ועוד, נכון לשנת 2017 מכהנת אישה אחת בלבד בדרג הראשון של העובדים הבכירים, אך יחד עם זאת, יש לדעת כי שיעור הנשים המכהנות במשרות בכירות בחברות הממשלתיות עלה מ-18% בשנת 2013 ל-25% בשנת 2017. עוד עולה מהדו”ח, כי בחברת החשמל, התעשייה האווירית ומקורות מועסקים עובדים רבים בחוזה קיבוצי – עובדה המקשה על קידום הנשים בהתאם ליכולותיהן ולתרומתן לארגון.

4 עובדות שטוב לדעת על החברות הממשלתיות בישראל

1. מספר העובדים בחברות הממשלתיות בישראל הוא כ-53 אלף (כ-1.4% מכלל העובדים במשק). ביחס לעולם מדובר במספר נמוך מאוד: בנורבגיה מספר העובדים בחברות הממשלתיות עומד על כ-9.6%, בלטביה כ-6.7%, באסטוניה כ-4.8% ובהונגריה כ-4.2%.

2. כ-42% מהעובדים מועסקים בתעשיות הביטחוניות, כ-18% בתחום התחבורה וכ-9% בתחום האנרגיה והמים.

3. השכר הממוצע בחברות הממשלתיות הוא כ-22,500 ₪ בחודש (פי 2.3 מהשכר הממוצע במשק העומד על כ-9,800 שקלים). בהתאם לדו”ח החברות הממשלתיות, אחד הגורמים העיקריים לפערי השכר הוא כוחה של העבודה המאורגנת בקרב החברות הממשלתיות המהוות מונופול.

4. מבין כלל החברות הממשלתיות, הנמלים הם שיאני השכר עם עלות ממוצעת של כ-35 אלף שקלים לעובד, אחריהם ממוקמות התעשיות הביטחוניות עם עלות עובד של כ-30 אלף שקלים בחודש. שיאן המשכורות הוא נמל חיפה בו עלות עובד מוערכת בכ-38 אלף שקלים (31 אלף ₪ ברוטו), ואחריו נמל אשדוד עם עלות עובד המוערכת בכ-33 אלף שקלים (29 אלף ₪ ברוטו).

ומהי תגובת החברות?

מדי שנה עולים סימני שאלה רבים עם פרסום הרשות את הדו”ח השנתי בנוגע לשכר בחברות הממשלתיות. אין זה מן המקרה ואין צורך להרחיב על הנאמר. יחד עם זאת, אמר גורם בכיר בחברות הממשלתיות בשנה שעברה כי אין השכר יצא מכלל שליטה, ואף הדגיש כי היחס בין השכר בחברות אלו לבין השכר הממוצע במשק אף ירד במקצת. בואו נתמקד לרגע בשיעור הירידה העומד על כ-0.2% בלבד, וממנו נצא אל שאר הבעיות שהוצגו בכתבה: דומה, כי הדרך מכאן ועד להתנהלות עסקית נורמטיבית של החברות הממשלתיות ארוכה במיוחד.