הישראלים עובדים יותר שעות – ומרוויחים הרבה פחות

על פי נתון שפורסם לאחרונה בנוגע לכמות שעות העבודה השבועיות, מדורגת ישראל במקום ה-7 מבין מדינות ה-OECD. יחד עם זאת, שש המדינות הנמצאות מעלינו בטבלה אינן מוגדרות כמערביות, ובמילים אחרות, בישראל עובדים הכי הרבה שעות שבועיות ביחס למדינות המערב. כיצד נתון זה משפיע על התגמול לעובד? מה ההסבר לכך? זאת ועוד, בהמשך הכתבה.

פילוח שוק העבודה בישראל לפי אופן ההעסקה (משרה מלאה או חלקית)

בישראל כ-85% מהעובדים מועסקים במשרה מלאה, ואילו כ-15% מהעובדים מועסקים במשרות חלקיות. מבחינה פרמטר זה, דומה הפילוח בישראל לממוצע של מדינות ה-OECD, בהן כ-83% מהעובדים עושים זאת במשרה מלאה, ואילו כ-17% במשרות חלקיות.

שעות העבודה בישראל: נתונים מספריים

בהתאם לנתוני מדד ה-OECD, שבוע עבודה ממוצע של שכיר במשרה מלאה בישראל עומד על כ-44.5 שעות, וזאת לעומת כ-40.4 שעות של עובד ממוצע במדינות אחרות המדורגות במדד ה-OECD. הדו”ח מעלה כי בישראל עבד העובד הממוצע כ-1890 שעות שנתיות, וזאת לעומת 1764 שעות של עובד ממוצע במדינות ה-OECD  (הפרש של כ-126 שעות). במידה ונסכום את הצטברות שעות העבודה בישראל, נקבל את הנתון הבא, לפיו ישראלי ממוצע עובד בשנה כשלושה שבועות יותר מאשר עובד ממוצע במדינות ה-OECD!

בתחרות הפנימית בין מדינות המערב: ישראל במקום הראשון

כן, קראתם נכון, אין זו טעות. במדינות מערביות אחרות כדוגמת הולנד, דנמרק ונורבגיה למשל, עובדים כ-29.1, 32.1 ו-34 שעות שבועיות בהתאמה. דבר חשוב שיש לשים אליו לב בעניין זה, הוא כי מדינות אשר בהן הכלכלה נחשבת לפורחת, הצליחו הממשלות למצוא נוסחה ראויה לצמצום שעות העבודה, וזאת מבלי לפגוע בהצלחת והתקדמות הכלכלה המקומית.

עוד נתון מדאיג: פריון העבודה הנמוך בישראל

האם תתנחמו בכך שאתם לא לבד, כאשר נאמר לכם שגם העובד האמריקאי (ארה”ב), וגם העובד הניו זילנדי, קרובים אליכם מבחינת כמות שעות העבודה השבועיות? לראיה, העובד האמריקאי עובד כ-38.6 שעות, ואילו הניו זילנדי עובד כ-37.4 שעות. יחד עם זאת, לעובדים במשרה מלאה במדינות אלו הרבה יותר זמן לנוח מאשר לכם, והסיבה לכך טמונה בפריון העבודה (יעילות העובדים הנמדדת באמצעות תוצר ביחס לכמות המועסקים הכוללת). בהתאם לנתוני הכלכלן הראשי במשרד האוצר, ממוקמת ישראל במקום ה-14 מתוך 20 מדינות שנבדקו, ולצורך המחשה, בהשוואה לארה”ב, פריון העבודה בישראל עומד על כ-57% בלבד.

יש ממי ללמוד: דרום קוריאה

בשלהי המאה הקודמת פרחה הכלכלה המקומית בדרום קוריאה, דבר שהוביל לכמות שעות עבודה שבועיות גדול ובלתי פרופורציונאלי. כתוצאה מכך, קטנה הילודה במדינה זו, והאוכלוסייה הכללית הוגדרה כמזדקנת. במדד ה-OECD הייתה דרום קוריאה אחת המובילות בפרמטר שעות העבודה הכוללת, כאשר עובד ממוצע עבד כ-2,070 שעות בשנת 2016. בממשלה הבינו כי עליהם להגיב בהתאם, ולפיכך העבירה האחרונה החלטה משמעותית והיסטורית: שעות העבודה השבועיות יקוצרו מ-68 שעות עבודה בשבוע (מתוכן 26 שעות נוספות), ל-52 שעות עבודה שבועיות בלבד (מתוכן 12 שעות נוספות). אכן, נראה כי מדובר במודל ראוי לחיקוי.

ובפועל: מדי שנה בסדר פסח אנו קוראים “עבדים היינו”. האמנם?

ההחלטה לקיצור שעות העבודה בישראל, קובעת כי 182 שעות חודשיות ייחשבו כמשרה מלאה (במקום 186 שעות שבועיות קודם לכן). במילים אחרות, מדובר בקיצור שעת עבודה אחת בשבוע, או שניים עשר דקות עבודה ביום אם תרצו. בחישוב שנתי, החוק מפחית 52 שעות עבודה, שינוי אשר אינו מכסה אפילו מחצית הפער הקיים כיום בין העובד הממוצע בישראל לבין העובד הממוצע במדינות ה-OECD. זאת ועוד, מדובר בשעות עבודה בסיסיות ללא שעות נוספות, וכל עוד מעסיק רשאי להעסיק עובד 58 שעות עבודה שבועיות (כולל שעות נוספות), לא נראה כי החלטה זו תסייע לפתרון הסוגיה הלכה למעשה.

ומה בנוגע לשכר? “אומת הסטארט אפ” – ביטוי מטעה

דו”ח ה-OECD מצביע על כך שההכנסות מעבודה בישראל עמדו בשנת 2016 על כ-66% מהתוצר העסקי הכולל במשק, וזאת לעומת כ-77% בשנת 2001 (המדינות היחידות לגביהן הצביע הדו”ח על נתונים מדאיגים יותר היו אירלנד ויוון). זאת ועוד, הדו”ח קובע כי על כל משרה חדשה בפריון גבוה (כדוגמת ענף ההיי טק), נוצרו בישראל 4 משרות בפריון נמוך (כדוגמת התיירות והסיעוד). במילים אחרות, כיוון שהגידול התעסוקתי הוא בעיקר בענפים בעלי פריון עבודה נמוך, המושג “אומת הסטארט אפ” – אשר בין היתר מעלה את ממוצע השכר בישראל – מטעה ומסתיר את השחיקה שהתרחשה במרכיב השכר. לסיכום, נראה כי בישראל מצטיירת תמונה מדאיגה מאוד, ולפיכך עולה הצורך לחשוב על פתרונות משמעותיים וכוללים יותר מקיצור תריסר שעות עבודה ביום.