מחקר קובע שאנחנו לא ישנים מספיק – והמשק משלם את המחיר

שינה בלתי מספקת מסבה נזק משמעותי לכלכלה. כך עולה מתוך מחקר שפורסם במגזין הניו יורק טיימס, שמצא כי מדי שנה מפסיד המשק, במצטבר, למעלה ממיליון ימי עבודה. אובדן הזמן מוביל גם לפגיעה של כ-400 מיליארד דולר בכלכלת ארה”ב. הנתון הזה נשמע עצום, ובישראל מדובר על סכומים נמוכים הרבה יותר, אבל אין ספק שמדובר בתופעה שאיננה מוגבלת ל-50 המדינות האמריקאיות בלבד.

חוסר שינה כרוני עולה לכולם ביוקר

אם בארה”ב ההפסד המוערך הוא כ-400 מיליארד דולר, ביפן מדובר על סכום “צנוע” של 138 מיליארד דולר. זהו המחיר שהשוק משלם בגלל חוסר שינה כרונית. עובדים עייפים שלא ישנים כראוי הם עובדים שרמת התפקוד שלהם נמוכה יותר והם גם מחסירים לעתים קרובות יותר. על פי הנתונים, מדובר על שיעור הולך וגובר של אנשים שאינם ישנים מספיק, והשיעור הזה גדל בכל המדינות המפותחות. למעשה, כ-20 עד 30 אחוזים מכלל העובדים ישנים מעט מדי.

חוסר שינה הפך לשגרה

“חוסר שינה מקובל מדי בקהילה והוא נתפס כחלק מהחיים”. כך טוען חוקר בכיר שבחן את השפעות חוסר השינה. הוא גם מוסיף כי עבור אנשים רבים שינה נחשבת למותרות. אלא שבפועל מי שלא ישן מספיק הופך לעובד פחות יעיל, והוא גם פועל בסביבת העבודה שלו באופן שאיננו זהיר. טעויות אנוש ורשלנות אף הן קשורות להיעדר שינה, ולטענת החוקרים מדובר ב”בעיה גדולה שניתן לתרגם למחיר כלכלי עצום”, מה שמחייב טיפול לא רק לטובת העובדים הסובלים – אלא לטובת צמצום המחיר שמשלם המשק.

בשוק תחרותי נדרשת ערנות

ככל שהעולם נעשה תחרותי יותר כך נדרשים העובדים בכלל העסקים הקטנים והארגונים הגדולים להפגין ערנות מוגברת. יעילותו של העסק תלויה במשאב האנושי, ועובדים שנחים כראוי הם לא רק יעילים יותר, אלא הם בריאים יותר – מה שמוביל לצמצום ימי המחלה. הם גם עובדים מרוצים יותר, וגם לשביעות הרצון שלהם יש השפעה אדירה על הפעילות העסקית כולה.

המטרה: להדגיש את חשיבות השינה

הפתרון לבעיה הזו נראה פשוט: על המעסיקים לעודד את העובדים שלהם לישון יותר, וגם לישון טוב יותר. מצד שני, הרגלי השינה הלקויים מקורם בדרך כלל כבר בגיל ההתבגרות, מה שאולי מחייב גם את מוסדות החינוך לחנך את הילדים לשינה מספקת וטובה. ביום שבו נתפוס את השינה כצורך בסיסי המשפיע על התפקוד במקום כמותרות, נוכל לשמור על הבריאות שלנו טוב יותר, אומרים החוקרים ומוסיפים: “ארגון מתפקד טוב יותר כשהמנהלים מודעים לרווחתם של העובדים”.