לא ניתן לאפשר הפעלת מרכזי לידה “בגלל מגבלות תקציביות”

בשנת 2017 נולדו בישראל כ-180 אלף תינוקות. כ-5.9 אחוזים מהלידות מסתבכות, חלקן מסתיימות בנזקים לאם או לתינוק, ובתחילת יולי האחרון אף נפטרה אם לאחר הלידה באחד מבתי החולים בישראל. מקרים אלה מדווחים למשרד הבריאות, אבל ברוב המקרים הם יגיעו לעיתונים במסגרת ידיעה קצרה, אם בכלל.

בחודש שעבר הגיעה לבית החולים אישה לאחר לידה, עם קרעים ברחמה, לאחר שעברה לידת בית במרכז הלידה ג’אהרה דולה. היא הובהלה לחדר הניתוח והמקרה הזה הצליח לעשות את מה שלא הצליחו לעשות סיבוכים אחרים שעליהם לא שמעתם: הוא הגיע לתקשורת ובקול תרועה רמה. ד”ר אילן הלוי נחקר, המרכז שלו נסגר ונשים רבות שממתינות ללידה מקוות שהסיפור יסתיים עוד לפני שהמים ירדו והצירים יגיעו. אז למה על המקרה הזה שמעתם, ולמה מרכז הלידה המדובר נמצא במרכז תשומת הלב? לד”ר הלוי יש הסבר: “קשה להשתחרר מהמחשבה שהמניע הוא כלכלי. בתי החולים מקבלים כסף על לידות, ולראייה התחרות בין בתי החולים על כל יולדת.”

“אני נתקלת בהמון מקרים קשים שמגיעים אליי,” מספרת מיטל, עורכת דין המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית, שילדה את בנה השני במרכז הלידה של ד”ר הלוי. “אלה מקרים שמגיעים מבתי חולים גדולים בארץ ולא קוראים עליהם בעיתונים.” כשהיא מנסה להסביר למה זה קורה ולמה בתי החולים בישראל בוחרים מלכתחילה לבצע יותר ניתוחים יש לה השערות: “אני חושבת שהרפואה בישראל מאוד מתגוננת בגלל ריבוי תביעות. רופא שמחליט לנתח יוכל להגיד שהוא לא מתרשל ושהוא לא לוקח את הסיכון של שני האחוזים. חוץ מזה, לידה רגילה מכניסה לבית החולים סכום כסף מסוים, וניתוח כמעט כפול מזה, וגם על ימי אשפוז בית החולים מקבל עוד כסף.”

תופעה שולית עם פרסום אדיר

לא מזמן סיפרנו כאן על מחיר הלידה, ועל הסיבה שבגללה בתי החולים עובדים קשה כל כך כדי למשוך נשים ללדת דווקא בחדרי הלידה המאובזרים שלהם. למי שפספס את תקציר האירועים הקודמים, על כל לידה מועברים לבית החולים בממוצע כ-14,000 שקלים, בהליך מהיר מאוד מביטוח לאומי. נשים שבוחרות ללדת במרכז הלידה של ד”ר הלוי נוגסות ברווחיהם של בתי החולים, מה שעשוי להסביר מדוע הוא “זוכה” לפרסום הרב. זאת על אף שסיבוכים בלידה אינם ייחודיים ללידות בית, שהן תופעה נדירה הרבה יותר: בשנה ממוצעת נולדים כ-1,000 תינוקות בלבד בבית, כלומר פחות מאחוז אחד מכלל הלידות בישראל. עם זאת, גם בבתי החולים נרשמים אירועים מצערים והם נובעים מטעויות אנוש, מזיהומים שונים וכן, גם מרשלנות רפואית.

זה בוודאי המקום לציין כי ד”ר הלוי מקבל אף הוא שכר תמורת האפשרות ללדת בלידת בית. על פניו השכר הזה לא שונה בהרבה מהשכר שמקבלים בתי החולים, והוא מתקבל מהיולדת שמשלמת על הליווי לאורך ההיריון והלידה מכיסה הפרטי. אלא שגם הסכום הזה לא מגיע לכיסו של ד”ר הלוי, והוא נועד לכסות את עלות אחזקת מרכז הלידה ואת משכורתן של שתי הדולות שמלוות את הלידה עצמה. אלא שהיום מדובר גם במקור הפרנסה היחיד שלו. “המערכת הוציאה אותי ממעגל העבודה,” הוא אומר. “נזרקתי מבית החולים ומשתי קופות חולים בהן עבדתי אחרי 20 שנה בטענה שאני עובד בניגוד לנהלים”.

אלא שמאחורי הנהלים הללו, ומאחורי המאבק נגד מרכז הלידה של ד”ר הלוי מסתתר, כאמור, מניע כלכלי. במסמך סקירה של הכנסת, שהוזמן על ידי חברת הכנסת תמר זנדברג מוקדם יותר השנה, המניע הזה אף מופיע באופן ברור בתגובת משרד הבריאות: “במתווה הנוכחי של מערכת הבריאות בארץ, ובהינתן מגבלות תקציביות, לא ניתן לאפשר הפעלת מרכזי לידה מחוץ לבתי-חולים”.

“אם יש חלופה בטוחה יותר – למה מסתירים אותה?”

“אחרי 2 ניתוחים קיסריים התבשרתי שאני סובלת מהידבקויות די קשות, מצב נפוץ בניתוחים חוזרים שהמשמעות שלו היא סיכון גבוה לכל ניתוח חוזר. עמדת בית החולים הייתה ברורה. הגדיל לעשות הרופא שבדק אותי לפני השחרור מהניתוח השני, שהדגיש בפניי שכל הריון נוסף הוא סכנת מוות לי ולעובר.” כך מספרת אידן, אם לחמישה ילדים שאת שלוש בנותיה הקטנות ילדה במרכז הלידה של ד”ר הלוי. “כבר אחרי השיחה הראשונה, הבנתי שהגעתי למקום הנכון, לאיש הנכון והכי חשוב – לדרך שחיפשתי. ידעתי שהגוף שלי מסוגל ללדת. אולי זה משהו שקשור לאינטואיציה נשית, לא יודעת. אבל היה לי ברור שבתנאים הנכונים, עם הליווי הנכון ובלי כל הלחץ וההפחדות של הרופאים מסביב, אני אצליח ללדת רגיל.”

בפגישה עם ד”ר הלוי, מסבירה אידן, כל הסיכונים היו ברורים. היא הוזמנה לפגישה עם בעלה, קובי, ובמהלכה הוסברו כל הסיכונים והסיבוכים. הוא הציג גם פתרון לכל תרחיש, סטטיסטיקות ונתונים מחקריים. התמונה, לדבריה, הייתה ברורה: “במצבי, אחרי 2 ניתוחים קיסריים, הסיכון בניתוח נוסף גדול הרבה יותר מאשר לידה רגילה. מבחינתי זה היה רגע מכונן – אף רופא לפני כן לא טרח אפילו להסביר לי את הסיכונים בניתוח נוסף. דאגו להפחיד אותי שאני מסכנת את עצמי ואת העובר אבל אם יש חלופה בטוחה יותר – למה זה הוסתר ממני?”

“אני קורבן של המערכת”

גם מיטל, שנמצאת בהריון שלישי בימים אלה, מספרת על החוויה שלה ומסבירה כי היא מרגישה כמו קורבן של המערכת. החוויה הזו כללה טיפולי פוריות, הקפאת עוברים, היריון שהסתיים בלידה שקטה בשבוע 26, כולל ניתוח כמובן, ואחריו עוד ארבע הפלות. “הגעתי למומחה מתל השומר שהבהיר שחייבים לנתח שוב כי הרחם לא יכולה להכיל עובר, מה שמסביר למה הם נופלים בשבוע 6-7. ניתוח שאמור היה להימשך חצי שעה נמשך כשעתיים וחצי בגלל הידבקויות קשות וסיבוך רציני מאוד בניתוח הראשון.” היא מוסיפה ומספרת כי הרופאים לא תמכו בניתוח הזה והציעו חלופות אחרות, לרבות פונדקאות.

היא לא הרימה ידיים, הביאה לעולם ילד (בניתוח) ובמהלך ההיריון השני גילתה את ד”ר הלוי. במהלך הפגישה עמו סיפרה על החשש מפני ניתוח נוסף. “אילן בדק את הנתונים ואמר לי שאם אני עושה את זה כי אני מפחדת שלא יעשו לי עוד ניתוח, אז שלא אעשה את זה. הוא אמר לי: ‘תעשי את זה כי חושבת שאת צריכה ומסוגלת ושזה חלק ממך, לא כי את מפחדת’, והציע שאחשוב על זה.” היא אכן חשבה, בחנה את המחקרים והבינה שהסיכוי לסיבוכים הוא שני אחוזים, “אבל הסיכונים של ניתוח הרבה יותר גדולים מלידה טבעית”.

“יש שני ראשים למלחמה,” מסביר ד”ר הלוי. “לא מדברים על הפן הכלכלי, אלא טוענים שזו בעיה בגישה המקצועית. מנהלי המחלקות וחדרי הלידה, להם יש אג’נדה, אומרים שלידה זה דבר מסוכן וצריך להגיע לבית החולים. לידה היא אכן מצב מסוכן, אבל זה לא סותר את העובדה שבכל העולם מעודדים לידות בית. לא נמצא שיולדות בית מסכנות את עצמן, אלא מחקרים בכל העולם דווקא תומכים בטענה ההפוכה. למרכז לידה יש עדיפות, ורואים את זה במחקרים.” 

סיכויי ההצלחה של לידת בית: 98 אחוזים

הסיכון המרכזי במקרה של אידן היה פתיחת תפר של הניתוח הקודם, סיכון שעומד על 2 אחוזים בלבד. במילים אחרות, סיכויי ההצלחה עומדים על 98 אחוזים. המחקרים לא רק מצביעים על כך שאין סיכון גבוה יותר בלידות בית, אלא שהן במקרים רבים עדיפות.

יש לציין כי גם החוק לא אוסר על לידות בית. למעשה, הנחיות משרד הבריאות אינן אוסרות על לידת בית, אלא מתייחסות לצוות הרפואי בלבד, מה שמוביל לקיומן של לידות ללא פיקוח רפואי. במדינות רבות אחרות לידות הבית הן מקובלות מאוד, ואף מומלצות, ועל פי הנתונים, לידות אלו מסתיימות בניתוח ב-5% מהמקרים, בעוד 15 עד 20 אחוזים מכלל הלידות בבתי החולים מסתיימות בניתוח. אז למה מרכז הלידה של ד”ר אילן הלוי נמצא במוקד תשומת הלב? התשובה קשורה, כאמור, בשיקולים כלכליים.

“מה שעצוב הוא, שרוב הנשים בארץ ניזונות מאותו מידע חלקי ומגמתי שמערכת הבריאות רוצה שנאמין כי הוא האמת הבלעדית,” אומרת אידן, שבחרה ללדת במרפאה שלוש פעמים, ושילמה בפעם הראשונה 14,000 שקלים. הסכום הזה, לדבריה, כלל ליווי לכל אורך ההיריון במרפאה הפרטית של ד”ר הלוי, הכנה ללידה עם רעייתו טלי, טיפולים בבריכת מרכז הלידה וכמובן – ליווי במהלך הלידה, הכולל גם שתי דולות. “את הסכום הזה היה ביטוח לאומי אמור לשלם לבית החולים שבו הייתי יולדת אילולא בחרתי ללדת אצל אילן. אם משרד הבריאות רואה את טובתי כיולדת, ולא מדובר במלחמה על אינטרסים כלכליים – למה הוא לא מעביר את הסכום ישירות לרופא המיילד שלי?”

“אחת הבחירות הכי חשובות בחייה של אישה”

בסופו של יום ההחלטה האם ללדת במרכז הלידה של ד”ר הלוי היא החלטה שמקבלות הנשים על דעת עצמן ואידן מדגישה: “אחת הבחירות הכי חשובות בחייה של אישה היא איפה ללדת ומי ילווה אותה ברגעים הקריטיים. בחרתי הכי טוב שאפשר, ואם הייתי שוקלת הריון נוסף הייתי חוזרת לאילן בלי לחשוב פעמיים.”

“אם היו מתייחסים אליי כמו שאילן התייחס אליי ולא כמו בסרט נע, אולי ההיריון הראשון היה נגמר אחרת והילדים שלי היו בחיים,” מוסיפה מיטל. “הייתי בתהום, הנישואין שלי היו על סף פירוק. אז יש נשים שנכנסו לסטטיסטיקה אבל עוד המון נשים שהוא שינה להן את החיים. מי שלא עבר את זה לא יבין.”

עקבו אחרינו גם באינסטגרם