ארגון OECD קובע: הכלכלה הישראלית שוברת שיאים חיוביים ושליליים
ארגון ה-OECD, הוא הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי של המדינות המפותחות בעולם, שהוקם בשנת 1948 ונכון להיום, יש בו 35 מדינות חברות. הארגון חוקר ומפרסם דו”חות בנושאים כלכליים, פיננסיים, חברתיים וסביבתיים במדינות החברות בו – ובמרץ 2018 פורסם דו”ח שעוסק בכלכלה במדינת ישראל. בדו”ח שפורסם, התייחסות לשינויים בכלכלה בישראל, במצב האי שוויון (הבולט) בכלכלה הישראלית, שיעור העובדים שהכנסת פחותה מזו המגדירה את קו העוני ושיעורי ההשקעה בהכשרה של מובטלים – ואף התייחסות לאיכות החינוך הציבורי בארץ.
OECD קובע: צמיחה בתאוצה
מבחינת התוצר המקומי הגולמי (התמ”ג) בישראל – אין ערר על העובדה שישראל נמצאת בתנופת ייצור רחבת היקף. מאז שנת 2008 ברציפות, מדדי התמ”ג מופיעים באופן רצוף מעל אלה של ממוצע המדינות החברות בארגון – וגם במהלך שנת 2016, הפער בין התוצר בישראל לזה של ממוצע המדינות – גדל משמעותית. ביחס לתוצר בשנת 2000, אינדקס ממוצע מדינות ה-OECD להתפתחות בתוצר המקומי הגולמי הוא 130 – ואילו בישראל, האינדקס הוא כמעט 180.
תעסוקה – כמעט מלאה
מצב האבטלה בישראל גם מציג נתונים חיוביים ואופטימיים. בדו”ח מופיעה התייחסות גם לשיעור האבטלה וגם לשיעור המועסקים במשרה חלקים שלא מבחירה. שני המדדים נמצאים בירידה מאז שנת 2003 כמעט ברצף, ומציגים שוק שנמצא ברמת אבטלה נורמאלית, קרוב מאוד לרמת תעסוקה אופטימאלית. יחד עם זאת נציין, כי ישנה התייחסות בדו”ח לטיפול במובטלים, והיא לא מחמיאה. בניגוד לממוצע ה – OECD, של השקעה בהכשרות עבור מובטלים בשיעור של כמעט 0.6% מהתמ”ג – בישראל משקיעים בערך 0.1% מהתמ”ג, על הכשרות עבור מובטלים ואוכלוסיות מוחלשות. התוצאה היא פחות הכשרות לכוח אדם מיומן על חשבון המדינה, ופחות מימון ותמיכה בהחלפת מקצוע מאחד לאחר רווחי יותר או נדרש יותר במשק.
נתונים מעניינים על החוב הציבורי
דווקא הנתונים אודות החוב הציבורי כאחוז מהתמ”ג, מרתקים ביחס לממוצע מדינות ה – OECD. בעוד ממוצע המדינות נמצא בעליה תלולה מאז שנת 2008 – החוב הציבורי ביחס לתוצר בישראל פוחת והוא למעשה אפסי.
תמ”ג לנפש ויצרנות – בשורות פחות טובות
אנחנו מכירים את הבשורה הזו מדו”חות ה – OECD, המופיעים באופן גורף בכל שנה – היצרנות של העובדים בישראל היא נמוכה. גם בשנת 2017, ועל אף שניכרת עליה מתונה בתמ”ג לנפש – היצרנות בישראל עדיין מדשדשת, עם ניקוד שלילי ליצרנות לפי שעה לעובדים בישראל.
הוצאה נמוכה על חינוך פיננסי
עוד בשורות פחות מחמיאות מגיעות ממסקנות הדו”ח אודות ההשקעה של ישראל בחינוך פיננסי במוסדות החינוך הציבורי. ההוצאות על חינוך פיננסי בישראל עבור תלמיד עומדות על כמחצית, ביחס לממוצע במדינות ה – OECD. הנתונים מתייחסים לקבוצות אוכלוסיה נורמטיביות. באופן כללי, עולה בהחלט ההבנה מקריאת הנתונים בדו”ח – שמדינת ישראל אינה משקיעה בדור העתיד של העובדים, המנהלים ומקבלי ההחלטות הפיננסיות בישראל – וכי מי שיש בידו את האפשרות הכלכלית להשקיע בחינוך פיננסי לילדיו – מעניק להם יתרון שימשיך את האי-שוויון בחברה הישראלים גם לדורות הבאים.
השיעור העולה של עובדים מתחת לקו העוני
בישראל, כ – 14% מכוח האדם העובד – הוא מתחת לקו העוני. כ – 14% מבתי האב בישראל, הם בעלי לפחות בן משפחה אחד שעובד ובכל זאת – מרוויחים בישראל פחות מ – 5,216 ש”ח לחודש – הוא הסכום המוערך כ – 50% מממוצע ההכנסה החציונית הפנויה למשפחה. מבין כל מדינות ה – OECD, שיעור העובדים המצויים מתחת לקו העוני הוא גבוה יותר רק בשתי מדינות – מקסיקו ותורכיה. המדינה בה שיעור העובדים מתחת לקו העוני הוא הנמוך ביותר מבין מדינות ה – OECD היא אירלנד, עם כשלושה אחוזים בלבד. יש 30 מדינות השייכות לאיגוד שבהן שיעור העובדים שהכנסתם מתחת לקו העוני היא נמוכה ביחס לישראל, ו – 24 מדינות בהן שיעור העובדים העניים הוא פחות מ- 8%.
