Ready Player One – אוטופיה גיקית מושלמת
אף פעם לא קרה לי שיצאתי מהקולנוע עם תחושה של “אני חייב לראות את הסרט הזה עוד הפעם!”. כלומר, לא עד שהגיע גדול הבימאים עלי-אדמות הלא הוא סטיבן שפילברג בסרטו האחרון “Ready Player One” ואמר לי “תחזיק לי רגע את הבירה, בחיית”. זה הרגיש לי כאילו לקחו ילד עם כל הפנטזיות ילדות שלי, נתנו לו 175 מליון דולר ביד ואמרו לו “בוא תראה לנו מה אתה יודע לעשות”. יש שם גן עדן של דמויות ממשחקי מחשב וסרטים שגדלתי עליהם. אני בן 33 היום אבל הסרט הזה הצליח לגרום לי לא פעם ולא פעמיים להרגיש כמו בן 12 והוא עשה זאת בצורה הכי קסומה הכי נוסטלגית והכי מרגשת שאפשר. אומר זאת כבר בפסקה הראשונה, אם אתה גיימר מושבע שגדל על דברים כמו “בחזרה לעתיד”, “גאנדאם”, “גרמלינס”, “טרמנייטור”, “דיוק ניוקאם” “וספייס אינביידרס” – עצור הכל עכשיו ולך תראה את Ready Player One.
השנה היא 2044. אין דלק, אין גז, יש פיצוץ אוכלוסין ואבטלה גואה. על מנת לברוח מן המציאות העגומה אנשים שמים פעמיהם אל ה-Oasis – עולם מציאות מדומה אינטרנטי שניתן לחוות באמצעות משקפות וחליפות מגע-חוזר מיוחדות. ב-Oasis כל אחד יכול להיות מי שהוא רוצה, להראות איך שהוא רוצה ופחות או יותר לעשות מה שבא לו. ג’יימס הלידיי – היוצר של ה-Oasis – ציווה במותו שמי שימצא את “ביצת הפסחא” (חפץ עם מסר נסתר) שהחביא ברחבי העולם הוירטואלי ירש את הונו ויקבל בעלות על החברה. ישנם 3 מפתחות הצופנים בחובם רמזים אל מקום המצאה של הביצה. אך הדרך להשיג אותם רצופת טלאות, מכשולים, חידות והררי אפקטים מיוחדים ו-CG שישאירו את הצופה המום, מזיל ריר ועם תאווה גדולה לעוד.
בתור נער מתבגר הייתי די אאוטסיידר שבילה את רוב חיי החברה שלו בחדרי צ’אטים ויראטואלים. לכן לא יכולתי שלא להרגיש כאן כמו בבית. הפרוטגוניסט הראשי בסרט הוא ווייד וואטס, נער מתבגר המתגורר אצל דודתו בפרבר מוכה עוני באוקלוהומה ארה”ב והמעביר את רב זמנו בחיפושים אחר הביצה הנכספת. ווייד מושך אליו המון תשומת לב ואש כשהוא מצליח לזכות במפתח הראשון באחת מהסצנות המירוץ הכי סנסציוניות מרהיבות ופוערות פה שאי פעם נראו על המסך. ארגון בינלאומי בשם IOI שכל מהותו הוא להשתלט על ה-Oasis שם לעצמו מטרה לחסל את ווייד וכל מי שנקרה בדרכו.
אם יש משהו ששפילברג תמיד ידע לעשות זה ב-ע-נ-ק וגם כאן טביעת האצבע שלו ניכרת היטב. החל מהארגון הגדול והמושחת עתיר התקציב נגד הילד הקטן והעני וכלה בסצינות אקשן כל כך גרנדיוזיות שצריך לראות אותן פעמיים על מנת להצליח להכיל את המתרחש. אני אזהר בלשוני ואומר שיש שם שתי סצנות שרמת ההלם בהן לא נופלת מהרגע בו דלת הנחתת יורדת והנאצים ממטירים אש על בעלי-הברית בפלישה לנורמנדי “בלהציל את טוראי ריאן”. כל הסרט כולו הוא טריביוט אחד ענק לתרבות הפופ של שנות ה-80 ויש בו לכל הפחות 140 רפרנסים והופעות פתע של דמויות מסרטים וסדרות שהנוסטלגיה יפה להן. אני לא חושב שיש הרבה במאים שיכלו להעמיד את דיוק ניוקאם, ג’ייסון ווארהיס ופרדי קרוגר באותו שוט והיה יוצא מזה משהו קוהרנטי. חוץ מסטיבן כמובן.
הסרט Ready Player One יתן לכם לשתות ממעיין הנעורים במשך שעתיים ו-19 דקות תוך כדי נסיעה רווית לופים, ברגים וצווחות אושר והנאה באחת מרכבות ההרים המופלאות של עולם הקולנוע. אני מאמין שרק מי שגדל בתקופה ההיא ידע באמת להינות מהסרט המיוחד הזה. מי שלא סביר להניח שיתלהב פחות משמעותית אבל עדיין יקבל חוויה קולנועית מהמגניבות של שנת 2018.
