מצב החיסכון שלכם בירידה ואתם לא לבד – למה זה קורה?

לאחרונה (מרץ 2017), פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים כלכליים מסכמים לשנת 2017, ביניהם גם צמיחה של המשק בישראל, ועלייה בשכר הממוצע של שכירים במגזר הציבורי לצד עלייה בשכר המינימום בשתי פעימות שבוצעו במהלך שנת 2017. לצד נתונים חיוביים אלה, הופתענו לגלות כי דווקא מצב החיסכון ושיעורו מתוך כלל ההכנסה הפנויה – ירד לרמתו הנמוכה ביותר מזה חמש שנים. הירידה במצב החיסכון עשויה להצביע על כשל, חולשה, נקודת תורפה, שתוצאותיה ישפיעו על האיתנות הכלכלית של כולנו. מה קורה במשק הישראלי מבחינת חיסכון והאם יש סיבה לדאגה?

כמה אנחנו חוסכים באמת?

על פי הנתונים, אנחנו חוסכים באפיקי חיסכון שונים בין 8% – 12% מההכנסה הפנויה (ההכנסה נטו, לאחר ניכוי מיסים ותשלומי חובה על ידי המעביד). במהלך שנת 2017, כלל ההכנסה הפרטית הפנויה במשקי הבית בישראל עמדה על 992 מיליארדי שקלים, והחיסכון – כ – 140 מיליארדי שקלים. שאר ההכנסה שימשה לצריכה. באופן “פרקטי” יותר, המשמעות היא שבממוצע, משפחה שההכנסה החודשית הפנויה שלה היא כ – 18,000 ש”ח, חוסכת בכל חודש כ – 1,500 ש”ח. מצב החיסכון כיום הוא נמוך יותר מזה של ארבע השנים הקודמות. החיסכון כולל הפקדות לביטוחים ולחסכונות פנסיוניות שהן לא על חשבון המעביד.

מצב החיסכון בישראל מורע – למה זה קורה?

במרבית המקרים, כאשר מזהים התדרדרות במצב החיסכון ביחס להכנסה הפנויה, מזהים לצידם גם ירידה בתוצר. בישראל, התוצר נמצא בצמיחה מזה כ – 15 שנים, כך שאין מדובר בצמצום של ההכנסות, אלא באופן בוטה – אנחנו פשוט מבזבזים יותר. תרבות הצריכה הפרטית הופכת אותנו בזבזני משאבים בשיעורים הולכים וגדלים, ולצד זאת, על אף שההכנסות עולות והמשק בצמיחה – אנחנו חוסכים פחות. תרבות הבילוי בקניונים וה”שופינג”, החלפה של מוצרי ריהוט, מוצרי חשמל ואחרים גם ללא סיבה, סתם על מנת להתחדש, לעיתים קרובות, החלפת רכבים בממוצע כל שלוש עד חמש שנים – כל אלה הם הרגלי צריכה בזבזניים שאינם הכרחיים אולם הם מאפשרים לנו את מה שנתפש בעינינו איכות חיים גבוהה יותר. איכות חיים זו נוגסת במצב החיסכון שלנו, והופכת אותנו חשופים יותר לפגיעה ברווחה הכלכלית, בכל מקרה של שינוי נסיבות, במשק הבית שלנו עצמו (ברמת המיקרו) או בכלל המשק בישראל (ברמת המאקרו).

ההשפעות של מצב החיסכון על משקי הבית בישראל – במיקרו ובמאקרו

אוכלוסיה שמצב החיסכון שלה נגרע, היא אוכלוסיה שחיה “מהיד לפה”, ללא “כרית ביטחון” המוענקת לבית על ידי החסכונות שצבר. במאקרו, משקי הבית שמצב החסכונות שלהם מורע, הם עמידים פחות לשינויים במשק כמו למשל עליית ריבית, אשר תשפיע על גובה החזרי המשכנתא. לצד זאת, משקי הבית שיש להם פחות חסכונות, הם גם פחות גמישים לשינויים ברמת המיקרו, כמו למשל הצורך להחליף עבודה או חלילה אבדן כושר עבודה זמני או קבוע. כאשר מצב החיסכון מורע, משקע הבית נוטים יותר ליטול הלוואות, אשר נוגסות בהכנסה הפנויה שלנו עם החזרים חודשיים לטווח ארוך. באופן כללי, ההרעה במצב החיסכון של משקי הבית בישראל, עשוי להצביע על ניהול שברירי יותר של הפיננסים במשקי הבית, מה שיגרום לפחות חסכונות ויותר הלוואות, ולהעלאת הריביות על ההלוואות בעתיד. כלכלה יציבה ומחזור ייצור (תל”ג) בצמיחה, “מרפדים” את ההשפעות השליליות של מצב החיסכון בישראל, ומאפשרים הזדמנות למשקי הבית, לחסוך יותר ולבזבז פחות – ולייצב את המצב.

יש גם סיבות לאופטימיות

לצד אותה תרבות שפע אשר הגדילה את ההוצאה הפרטית, חשוב לציין אפיקי השקעה וחיסכון אלטרנטיביים אשר לא נלקחו בחשבון בסקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כאשר מוערך כי העיקרי שבהם הוא השקעה בנדל”ן בחו”ל. השקעה כזו היא השקעה אשר תשואה בצידה, היא מהווה ערוץ להכנסה פסיבית ומגדילה את ההכנסה הפנויה של משק הבית בכל חודש (לצד עליות ערך המשפיעות לטובה על שווי הנכס). במקרים של ריבוי בהשקעות או חסכונות שלא נלקחו בחשבון בסקר, הרי שמדובר בשיעורי חיסכון גבוהים יותר, ועל כן – עמידות משקי הבית הפרטיים בישראל רבה יותר.